פסק-דין בתיק ה"פ 001221/04

הודעה בדבר אישור פסק בוררות ובקשה לביטולו (סעיפים 23 ו- 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968).

אייל ולנסי ("ולנסי"), הבעלים והמנהל של איל-יה השקעות בע"מ ("משיבה 1"), התענין באפיק השקעה חדש.

ב-18.12.00 שלחו ה"ה בועז קידר ("המבקש") וגיל שלו ("משיב 3") הצעה לולנסי להיכנס כשותף בחברת חילוצית השכרת קטנועים בע"מ ("חילוצית").

ב-22.3.01 נכרת חוזה בין בעלי המניות בחילוצית לבין ולנסי, להקצאת מניות לולנסי תמורת 1,450,000 ש"ח, אשר יושקעו בחברה. בחוזה מצוי סעיף בוררות לפיו יועברו כל המחלוקות הנובעות מהחוזה לבורר מוסכם, או בורר אשר יתמנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לבקשתו של אחד מהצדדים. כמו כן הוסכם כי הבורר לא יהיה כבול בסדרי דין ודיני ראיות, אולם יפסוק על פי הוראות החוזה וינמק את פסק הבוררות (סעיף 16 לחוזה).  

חילוצית הקצתה לולנסי, 8077 מניות רגילות בנות 1 ש"ח כל אחת ותמורתן סולקה במלואה.

לימים אבד האמון שרחש ולנסי כלפי החברה ומנהליה, המבקש ומשיב 3. היחסים בין בעלי המניות עלו על שרטון.

לבקשת המשיבים מינה בית המשפט בורר, כבוד הנשיא בדימוס השופט דר' א. וינוגרד, לדון במחלוקת שנתגלעה בין בעלי המניות והחברה.

ב- 15.8.04 ניתן על ידי כבוד הבורר פסק בוררות.

התביעה נגד יוסף שלו ומנשה עידה ("משיבים 4-5") נדחתה. הבורר הנכבד הגיע למסקנה כי השניים לא היו מעורבים בפועל במצגים שהוצגו לולנסי ולא פעלו כדירקטורים בחברה.

תביעתו של ולנסי להשבת השקעתו בחילוצית והלוואות נוספות שניתנו על ידו לחברה זו, מבוססת על הפרת חובות אמון, הגינות ותום הלב של משיבים 3-5, וחובות אמון של דירקטורים בתאגיד (המבקש ומשיב 3). נטען בעיקר נגד המבקש ומשיב 3, כי הוליכו את ולנסי שולל והציגו בפניו מצגי שווא לקראת כריתת החוזה, על מנת לשכנעו להשקיע כספים לרכישת מניות בחברה. כמו כן נטען כי המשיבים פעלו בניגוד לטובת יתר בעלי המניות בחברה והדירקטורים ובניגוד אינטרסים, גרמו לקריסת החברה.

בסופו של יום הפסיד ולנסי את השקעתו ואת הכספים שהזרים כהלוואות מנהלים, בסך כולל של כ-3,000,000 ש"ח. כמו כן נתבע ולנסי על ידי מוסדות בנקאיים שהעמידו אשראי לחברה, מכוח ערבותו האישית לחובותיה.

המבקש טען כי ולנסי הוא אשר גרם להפסדים כבדים לחברה ולבעלי מניותיה. קריסת חילוצית הייתה פרי ניהול כושל ורשלני מצד ולנסי ומשיבים  3-5.  על יסוד טענה זו הגיש המבקש בבוררות, תביעה שכנגד אשר קרסה מניה וביה ונדחתה על ידי כב' הבורר. 

גירסתו של המבקש לא הייתה מהימנה על הבורר אשר קבע כי לא עלתה בקנה אחד עם האמת. קביעתו של הבורר מבוססת על חומר הראיות, חקירות, סתירות ופריכות שנמצאו בעדותו של המבקש לרוב. הבורר הנכבד הגיע למסקנה כי המבקש לקח חלק פעיל בניהול חילוצית והיה קשור לכל ההתחייבויות והמצגים שניתנו לולנסי על ידי שותפו, גיל שלו ("משיב 3").

חשיבות מצגי השווא היתה רבה בנסיבות כריתת עסקת רכישת המניות שהתבססה על יסודות אמון אשר רכש ולנסי כלפי שותפיו החדשים, כפי שהסביר הבורר הנכבד; 

ב-5.2.01 נחתם "הסכם עקרונות", ובו נקבעו עקרונות ההשקעה של ולנסי בחברה בסך 1,450,000 ש"ח תמורת 25.1% ממניות חילוצית. כן נקבע בהסכם כי ולנסי ישלים תוך 50 יום את בדיקת הנאותות של החברה.

ב-22.2.01 שלח משיב 3 לולנסי "סקירה ותחזיות" של החברה וב-19.3.01 שיגר אליו סקירה כללית על שוק הרכב הדו-גלגלי ועל חלקה של החברה בפלח שוק זה.

רואה חשבון קרמזין מטעם ולנסי הודיעו, לאחר ניסיונו לבחון את מערכת החשבונות והמאזנים ויתר מסמכי החברה שהוצגו בפניו, כי לא ניתן לבצע את בדיקת הנאותות במועד סביר. מערכת החשבונות של החברה לא התנהלה לפי כללי החשבונאות המקובלים וחלק ממצגי מנהלי החברה, התבססו על נתוני עתיד שלא ניתן היה לבודקם.

על סמך עצת רואה החשבון, נאות ולנסי לחתום ב-22.3.01 על הסכם הקצאת המניות, המבוסס על מצגים ומידע שהציגו המבקש ומשיבים 3-5, לאחר שהתחייבו אישית לנכונותם. 

נקבע כי הפערים בין מאזן הבוחן שצורף להסכם לבין המאזן המבוקר, מעידים על הטעייה מכוונת בנתונים של מאזן הבוחן המצורף להסכם. רוה"ח של החברה, מר לוי (שהיה אף רוה"ח האישי של קידר), אישר ואימת את הפערים הללו. לא היה כל ממש בתחזית להתפתחות  החברה שהוצגה לולנסי.